חיים ניזרי חברה לבניה ופיתוח בע"מ נ' כחל טיח סיד וצבע טריים בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשת המבקשים (להלן: "צבן") לחייב את המשיבה (להלן: "ניזרי") בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם בהתאם לסמכותו של בית המשפט לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות") וסעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט – 1999 (להלן: "החוק").

נימוקי הבקשה:

לטענת צבן כתב התביעה הוגש בהמשך לתביעה שהגישה המבקשת 1 כנגד ניזרי, וכי עיון בכתב התביעה מלמד כי עילות התביעה קלושות וטובים הסיכויים כי התובענה תדחה וכי ניזרי תחויב בהוצאות.

יתר על כן, לטענת צבן, כנגד ניזרי פתוחים 7 תיקי הוצאה לפועל בהיקף כולל של למעלה מ-270,000 ₪, ועל כן, ככל שיפסקו הוצאות לטובת המבקשים עתידים הם להימצא בפני שוקת שבורה וללא יכולת לגבות את הוצאותיהם.

תגובת המשיבה:

לטענת ניזרי רשימת תיקי ההוצאה לפועל הושגה בדרך קלוקלת וכי על הזוכים היה לסגור את התיקים כנגד ניזרי, שכן המדובר בחובות עבר שהחוב כלפיהם נפרע. זאת ועוד, ניזרי מנהלת עסקים במחזור חודשי של כ- 800,000 ₪ וכי לא יהיה לה כל קושי לשלם הוצאות משפט אם אלו יפסקו כנגדה, ובנוסך לכך נותן מר חיים ניזרי, מנהל החברה, התחייבות אישית לתשלום ההוצאות ככל שיפסקו כנגד ניזרי.

עוד טוענת ניזרי, כי סיכויי התביעה הינם גבוהים לאור העובדה כי היא הזוכה במכרז שהוציאה הרשות בגינו נתבעים המבקשים, וכי לאור התחייבותו האישית של מר ניזרי יש לדחות את הבקשה לחיוב בערובה.

תשובת המבקשים:

לטענת צבן, משניזרי לא טענה כי יש בהטלת ערובה כדי לפגוע ביכולתה להמשיך בתביעתה הרי שדי בכך כדי לחייבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם.

יתר על כן, משיב הוא לתגובת ניזרי וטוען כי לא הוצגה כל אינדיקציה באשר לחוסנה הכלכלי וליכולתה לשאת בהוצאות ואף לא ראשית ראיה באשר למחזור עסקיה החודשי הנטען בתגובתה.

לא זו בלבד, אלא שאף באשר לטענתה של ניזרי כי חובותיה בהוצאה לפועל נפרעו, לא הוצגה כל ראיה או ראשית ראיה.

עוד נטען, כי הצעת מר ניזרי לערוב באופן אישי לתשלום ההוצאות אינה מעלה או מורידה מחבות ניזרי להפקיד את הערובה, בין היתר בשל העובדה כי הוא זה אשר מסר את השיק ללא כיסוי אשר בגינו נפתח תיק הוצאה לפועל ובשל כך שמצבו הכלכלי אינו ידוע. יתר על כן, רשאי הוא להפקיד את סכום הערובה בעצמו.

דיון והכרעה

בהתאם לסמכות הקבועה בסעיף 519 (א) לתקנות נקבעה ההוראה המסמיכה את בית המשפט לחייב תובע בהפקדת ערובה להוצאות הנתבע, ולפיה:

"בית המשפט או הרשם רשאי אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע."

המטרה העיקרית להפעלת התקנה היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיהם של הנתבעים, במיוחד כאשר נראה לבית המשפט כי סיכויי התביעה קלושים.

יחד עם זאת, העיקרון הרלוונטי לחיוב חברה – תובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות נתבע, עוגן בסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999, לפיו:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

בהתאם לפסיקת בית המשפט נקבע, כי סעיף זה מקים חזקה לפיה יש לחייב חברה-תובעת בהפקדת ערובה, אלא אם כן מתקיימת אחת משתי חלופות.